פסק-דין בתיק ע"ר 22073-08-11

1.         לפני ערעור על החלטת רשם ביהמ"ש מיום 11.7.11 שבה נדחתה בקשת המערערת לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד בתביעה שטרית.

רקע

2.         המערערת הגישה התנגדות לביצוע שיק ע"ס 10,000 ש"ח משוך על ידה שנמסר למשיב. האחרון פתח תיק הוצל"פ ולכן הועברה ההתנגדות לדיון בביהמ"ש. לאחר שנקבע דיון בהתנגדותה לא התייצבה המערערת ובהחלטה מיום 17.2.11 נדחתה ההתנגדות וניתן פס"ד בהעדר התייצבות.

כעבור כשלשה חדשים הגישה המערערת בקשה לביטול פסה"ד הנ"ל בטענה כי לא ידעה על מועד הדיון וכי עומדת לה הגנה טובה כנגד ביצוע השיק.

בקשה זו נדחתה ע"י כב' הרשם בהחלטה קצרה מיום 11.7.11 נשוא הערעור כדלקמן:

"ביטול מחובת הצדק ודאי שאין כאן. באשר לאפשרות לבטל ההחלטה  מטעמים הנתונים לשיקול דעת ביהמ"ש, הרי שיש הסבר למחדל שבאי ההתייצבות (חוסר תיאום בין גורמים של המבקשת), ברם, כפי שכבר כתבתי בהחלטה מיום 17.2.11, לא מצאתי כי גם לגופה היתה להתנגדות סיכוי של ממש להתקבל, נוכח העדר פירוט כלשהו. אמנם בבקשה לביטול נעשה ניסיון מסוים להרחיב במקצת את היריעה, אולם אפילו עתה אין הפירוט מספק, וספק אם היתה ניתנת רשות להתגונן. בנסיבות אלה, אין זה מהמקרים בהם הפעלת שיקול הדעת מובילה לביטול ההחלטה המדוברת. הבקשה נדחית. לאור ההוצאות שכבר נפסקו, איני עושה צו נוסף להוצאות. "

טענות הצדדים

3.         לטענת המערערת אי ההתייצבות לדיון לא נבעה מזלזול של המערערת בביהמ"ש כי אם מנסיבות מיוחדות . כמתואר ,ההתנגדות שהוכנה ע"י ב"כ המערערת הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל ע"י מנהלה וההזמנה לדיון נמסרה לאחרון ולא לב"כ משלא צוין שם מייצג. מנהל המערערת הניח כי ההזמנה תימסר לב"כ ולכן לא התייצב לדיון למרות שלאחר בירור שערך נוכח לדעת כי הזמנה כנ"ל אכן נמסרה למשרדי המערערת. ב"כ המערערת הוסיף וציין כי למרות זאת בהיות מנהל המערערת עסוק בענייני צום הרמדאן התייצב במשרד רק לכשהסתיים הצום ואז התערבבה ההזמנה יחד עם מכתבים אחרים ונעלמה מעיניו.

משכך לטענתו, טעה כב' הרשם משקבע כי לא עומדת למערערת טענה בדבר ביטול מחובת הצדק שהרי, ההזמנה הגיעה אמנם בפועל למזכירת המערערת, אולם מבחינה מעשית לא ידע הגורם המוסמך אצל המערערת על כך.

לחילופין, טען ב"כ המערערת, כי גם אם תדחה הטענה הנ"ל, הרי עומדת למערערת טענה לביטול פסה"ד מתוקף שיקול דעתו של ביהמ"ש. ברם, גם בעניין זה טעה כב' הרשם לטענתו משום שקבע כי העדר פירוט נימוקי ההתנגדות מוביל לדחיית ההתנגדות. על פי פסיקה אליה הפנה אין מסקנה כנ"ל מתחייבת בכל מקרה וממילא משלא טענה המערערת לקיזוז או מרמה, חובת הפירוט היא מינימאלית. כמו כן הואיל ובמקרה דנן "החיכוך" בין מוסר השטר למקבלו היה מינימאלי, הרי אין למערערת מידע מעבר למידע שפרטה בהתנגדותה. ב"כ המערערת הוסיף וציין כי השיק לא היה בראש מעייניה, שכן היא פועלת בתחום הבניין הכולל פעילות עניפה במספר אתרים והעיסוק בשיק היה מינימאלי ביותר.

4.         ב"כ המשיב תמך בהחלטת כב' הרשם משום שלטענתו הודתה המערערת כי מועד הדיון אליו לא התייצבה הובא לידיעתה ואת בקשתה לביטול פסה"ד לא טרחה להגיש במועד או לציין מהו המועד שבו קיבלה את פסה"ד הנ"ל.

כמו כן משלא הניחה המערערת תשתית עובדתית מלאה לנימוקי ההתנגדות לא עמדה בעול הוכחת סיכויי הגנתה. יתרה מזו, גם לגופה של עסקת היסוד מדובר לכל היותר בכישלון תמורה חלקי שאינו מקנה הגנה טובה כנגד שטר.

דיון

5.         רבות נקבע בפסיקה כי בבא ביהמ"ש לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד עליו להדרש במסגרת שיקוליו לשני ענינים - האחד ,סיבת אי התייצבותו של בעל הדין והשני ,סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסה"ד.

אם ימצא ביהמ"ש כי לא הומצאה הזמנה כדין לנתבע או אז יבטל ביהמ"ש את פסק הדין מתוך חובת הצדק הואיל ופסה"ד שניתן פגום. למרות זאת גם אם הוברר כי הנתבע זומן כדין עדיין יש באפשרותו לבקש את ביטולו של פסה"ד כשעליו להסביר את מחדלו בהסבר מניח את הדעת ולהצביע על סיכויי הצלחת הגנתו כך שביהמ"ש יפעיל שיקול דעתו לטובתו בביטול פסה"ד.

לכל אחד מהענינים הנ"ל ינתן משקל יחסי שמשתנה בהתאם ליחס משקלו של האחר,כך שאם הראשון בעל משקל גבוה ,יקטן המשקל שיש לייחס לשני.

(ראה ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז(4) 133)

עוד נקבע כי שיקול הדעת שמפעיל ביהמ"ש יהיה מושפע מזכות הגישה לערכאות אשר הוכרה כזכות על חוקתית וממנה נגזרת ההכרה של העדר פגיעה בלתי מידתית בזכות האדם ליומו בביהמ"ש.

כנאמר: